החלטה בתיק בש"פ 3505/04

1.        בין תושבי הכפר רמת הייב ישנו סכסוך רב שנים. העורר נמנה על משפחת סעיד, והקבוצה היריבה היא משפחת עודה. ב-14.3.2004 התרחש בין שתי הקבוצות היריבות אירוע בו נורו יריות משני כלי נשק לפחות. אישה אחת נפגעה, אך לא בכך מואשם העורר. העורר מואשם בכך שירה לעבר המשפחה היריבה בנשק, מתוך כוונה לפגוע. הוא מואשם בחבלה בכוונה מחמירה ובעבירות שימוש בנשק שלא כדין. הוגשה נגדו בקשת מעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) הורה על מעצרו עד לתום ההליכים, ומכאן הערר שבפני.

2.        שלושה מבני המשפחה היריבה מסרו הודעות בחקירה ולפיהן נראה העורר יורה (אין המדובר, כאמור, בירייה הפוגעת), בהודעות אלה נתגלו - כפי שציינה הערכאה הראשונה - סתירות שונות, כמו בשאלה אם היה מדובר באקדח או ברובה ובשאלות של מרחקים. בצדק קבעה הערכאה הראשונה כי ראיות אלה - ראיות לכאורה הן.

3.        הטרידה אותי השאלה מה משמעות העובדה שבדיקת הפרופריינט היתה שלילית, ואולם בדיון היום הוסבר כי העורר נתפס, אמנם בסמוך לאירוע, ואולם בביתו. בנסיבות אלה, משקל הבדיקה קטן הוא.

4.        אציין שהחלטתי זו ניתנת על יסוד התשתית הראייתית שהיתה בפני הערכאה הראשונה. מסתבר כי לאחר מתן ההחלטה נתקבלה חוות הדעת של מז"פ, לפיה נמצאה התאמה בין כלי הירייה שהיה בבית אחיו של העורר לקליעים שהיו בסמוך לבית העורר. לנתון זה - שלא היה בידי הערכאה הראשונה - אין בדעתי לייחס כל משקל. הנתון מחייב השלמת חקירה ופתוחה לכל צד האפשרות לבקש עיון חוזר.

5.        השימוש, לכאורה, בכלי ירייה מעיד על מסוכנות. המסוכנות מתחזקת, לכאורה על ידי דברים שאמר העורר לחוקר המשטרה, דברים שצוטטו בעמוד 5 להחלטה. ייתכן והדברים נאמרו בחמת זעם, כפי שטען העורר, ואולם, בשלב זה בוודאי שאין לאפשר לחמת זעמו של העורר לשלוט על פעולותיו.

6.        איני רואה, איפוא, מנוס אלא לדחות את הערר.

           ניתנה היום,‏‏‏ל' ניסן, תשס"ד (21.4.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: